הקשבה אמיתית במערכות יחסים

כמה פעמים יצא לי להקשיב באמת?

בלי לתת פתרונות, בלי לייעץ, בלי לבקר ולהיות שיפוטי, או לנסות להיות צודק בעמדה שלי,

בלי לחשוב שיש משהו יותר טוב שצריך להיעשות או להיאמר עכשיו.

כמה פעמים יצא לי להקשיב באמת?

עם הלב פתוח, עם סקרנות, עם פליאה על השוני שבאחר, ועל השינוי שקורה.

כמה פעמים יצא לי להקשיב באמת?

לאחר,

לעצמי בתוכי,

לטבע שמשתנה,

למחזוריות המעגלית.

לפעמים מה שהאחר הכי צריך,

זה רק שנקשיב לו.

שנהיה איתו, איפה שהוא עכשיו, לא איפה שהינו רוצים שיהיה,

לא איפה שאנחנו חושבים שהוא צריך להיות במורת רוחנו.

שנקשיב, שניתן תוקף למה שהוא או היא מבטא ומרגיש ברגע הזה.

וזה לא משנה אם זה טוב או רע,

נכון לא נכון וגם, מי קבע מה נכון?

רק להיות ולהקשיב,

לפעמים זה כל מה שצריך.

מסכימים?