תלות (בריאה) במערכות יחסים

זה נושא שנוגע לליבי במיוחד בכל פעם שהחלק התלותי שבי ננגע במערכות היחסים שבחיי.

ואני תוהה עליו, על מה שהוא בא ללמד אותי ואיך להיות איתו יותר במדויק בחיי.

נכון, בכל אדם יש חלק תלותי והוא במיוחד יופיע במערכות היחסים שבחיינו.

חשוב לי לציין- אני מדברת כאן על התלות הבריאה שבקשר. תלות שהיא חותרת לחיבור, למגע עם האחר.

כמו שני חבלים שנמצאים אחד מול השני, מצריך מהם שיתקפלו טיפה ויתחברו אחד בתוך השני בשביל שייווצר איזשהו קשר בניהם.

בד"כ במערכת יחסים בטוחה, יעלה מאוד חזק הצורך בתלות. זהו צורך ילדי ריגשי, על הצרכים שלא סופקו בילדות, על מקומות שאנו צריכים בהם עזרה, על הרצון להיות שייך ואהוב ולהיות חלק ממשהו וממישהו, על הרצון להתחבר למישהו שהוא לא אני, הרצון להיות בקשר.

כל אלו הם צרכים בסיסיים ומתוך זה אני תוהה איך אני חיה בשלום עם אותו חלק תלותי בתוכי.

רוצה שיקבלו אותו בחוץ, אבל האם אני מקבלת אותו בעצמי?

אני רוצה להאמין שכשאקבל אותו הוא לא יהפוך להיות לכל כולי ויבלע אותי.

בחברה הפטריארכלית הזכרית שאנו חיים היום, אדם תלותי נחשב לאדם חלש, לא עצמאי. האומנם?

נולדנו כיצורים חברתיים והתקשורתיים ועם ההבנה הזאת, הכה אנושית, איך אני לוקחת את החלק הזה ומפתחת אותו לבוגרת שאני היום, שגם יש בה חלק עצמאי.

ככל שאני כותבת את הפוסט הזה אני מתחילה להבין, שהתלות הבריאה שלי מאפשרת לי הזדמנות ליצור קשרים עם אנשים אחרים, ללמוד על עצמי דרכם, לתת מעצמי ולקבל ואפילו-

להיות באינטימיות ולהתחייב.

ליצור קשר אמיתי שמכיל את כל החלקים שבי, כן, גם התלותי וזה לא משהו פשוט כי זה משקף בכל אחד את איפה שהוא נמצא ביחס אליו, יש כאלה שמאוד מחוברים אליו ואף יכולים להיות בתלות לא בריאה באחר ולהפך- לא מחוברים אליו בכלל ולא יוצרים אינטימיות אמיתית במערכות היחסים שלהם מהפחד להיפגע.

הרצון שהאחר יקבל אותם, זה כנראה הרצון שלי לקבל את החלק הזה בי, הפחות סקסי ומגניב אך קיים מסיבה מסוימת בי ובכולנו.

מול החלק התלותי יש את העצמאי.

ככל שהתבגרנו הוא התפתח ורצה מקום להתבטא וגם הוא חשוב. אחד לא בא על חשבון השני או מבטלו. אחד לא יותר טוב מהאחר, לכל אחד האיכות שלו והמתנה שהוא בא לתת לנו.

יש להם מקום בתוכי להיות וללמד אותי לאזן ביניהם. מתי לבחור להיות לבד ללהיות עם האחר. בין לקבל עכשיו מעצמי את החיבוק או לבקש מהאחר את החיבוק.

החלק התלותי שבי שמרשה לעצמו להיות חשוף ולהראות פגיעות ופתוח לקשרי העולם ובסוף מתמסר לאהבה עצמה

מסכימים?